שימור של תכשירים קוסמטיים טבעיים – מהן האלטרנטיבות?
מאת סופי מאשטו
שימור של תכשירים קוסמטיים הוא נושא המעורר שיח ציבורי, בהיותו כה רחב היקף ומורכב. מובן מאליו שיש צורך למנוע זיהום בקרם קוסמטי, אך חשוב גם להקפיד שלאף חומר שימור לא תהיה השפעה פתוגנית על העור ועל הבריאות.
לנוכח לקוחות בעלות מוּדעות גבוהה יותר, המחפשות תכשירים נטולי חומרי שימור כימיים ואגרסיביים, חברות הקוסמטיקה מפתחות אלטרנטיבות מקוריות ויעילות כדי לענות על הדרישה הגוברת של הלקוחות.
האלף-בית של חומרי השימור, הגדרה רשמית
חומרי שימור הם מרכיבים המונעים בעיקר התפתחות של מיקרו-אורגניזמים (חיידקים או פטריות) בתכשירים קוסמטיים. אי לכך, כל חומר המסוגל למנוע הופעת מיקרובים, יהיו אשר יהיו היעילות ומנגנון הפעולה שלו, יכול להיות מוגדר כחומר שימור. למעשה, הגדרה רחבה יותר תכלול לא רק אלכוהול, שמנים אתריים, שמנים בדרגת כתית, חמאות צמחיות או כל מרכיב אחר הסופח מים...
מנגנוני הפעולה של חומרי שימור, חומרי השימור יכולים להיות:
-
בקטריוסטטיים: מונעים התפתחות של חיידקים,
-
בקטריוצידים: חומרים ההורגים חיידקים,
-
פונגיסטטיים: מונעים התפתחות של פטריות מיקרוסקופיות,
-
פונגיצידים: הורגים פטריות מיקרוסקופיות.
תפקידם של חומרי השימור
במהלך הייצור, חומרי השימור מגִנים על התכשירים הקוסמטיים מפני זיהומים העלולים להיגרם על ידי:
-
חומרי הגלם,
-
האריזות,
-
הסביבה של המפעל;
-
העובדים.
כמו כן, חומרי השימור אמורים להגן גם במהלך השימוש של הצרכן, כאשר הקרם כולו בא במגע עם האוויר.
הבטיחות של התכשיר הקוסמטי
לפני שיווקו, התכשיר עובר בדיקות פיזיות וכימיות ומבחני תאימות ביולוגיים. כמו כן, מתבצעות בדיקות של יציבות המוצר, והיעילות והשימור שלו מוערכים מבחינה מיקרובית.
במסגרת הבדיקות, מחדירים לתכשיר ארבע שכבות מיקרוביות (בדרך כלל- סטפילוקוקוס, פסאודומונס, קנדידה ואספרגילוס).
כעבור 14 ו-28 יום, בודקים את הכמות של המיקרובים שנותרו. כך ניתן לבחון אם חומר השימור הוא יעיל ואם המינון שבשימוש הינו מתאים.
חובה על פי החוק: ציון תאריך אחרון לשימוש או "תקופה אחרי פתיחה"
קיימים שני סוגי מידע המופיעים על האריזות של התכשירים הקוסמטיים. הם נועדו לסייע לשמור את התכשירים בתנאים אופטימאליים:
-
אם אורך החיים של התכשיר הוא 30 חודש או פחות מכך, יצוין באריזה תאריך התפוגה (למשל: דצמבר 2010),
-
אם אורך החיים של התכשיר הוא מעל 30 חודשים, חובה לציין את התקופה שלאחר הפתיחה (הנקראת גם PAO = period-after-opening). במקרים אלו מוטבע סמל בצורת צנצנת קטנה פתוחה, שבתוכה מצוין פרק הזמן בחודשים (למשל: 24 M = 24 חודשים) שאין לחרוג ממנו לאחר פתיחת האריזה של התכשיר.
בסוגים מסוימים של מוצרים קוסמטיים לא יצוין ה-PAO:
-
על מוצרים שנועדו לשימוש חד פעמי (למשל דוגמיות),
-
על תכשירים שאינם באים במגע עם הסביבה החיצונית (למשל תרסיסים),
-
על תכשירים שההיגיינה שלהם אינה מושפעת לאחר פתיחתם (למשל בשמים ומי קולון).
המידע הזה לגבי התפוגה של התכשיר הוא שימושי עבורכן, במיוחד לצורך מתן הסבר מוצלח ללקוחותיכן בעת רכישת התכשירים הקוסמטיים.
על הכוונת: חומרי השימור הכימיים
חומרי השימור הכימיים הנמצאים בשימוש בתעשיית הקוסמטיקה הקונבנציונלית הם חומרים ההורגים חיידקים מספקטרום רחב. ברם, כדי לפעול בצורה יעילה, הם נאלצים לגרום לנזקים נלווים, חמורים למדי בטווח הארוך פחות או יותר.
חומרי השימור הסינתטיים השנויים ביותר במחלוקת הם:
-
חומרים הלוגנים, כלומר המכילים כלור, יוד או ברום. לדוגמא: כלורהקסידין דיגלוקונט – כלורופן – טריקלוסן – אבץ כלורי.
-
קבוצת האלדהידים. לדוגמא: פורמלדהיד (0.2% מקסימום), משחררי פורמלדהידים.
-
קבוצת הפראבנים. לדוגמא: בוטילפאראבן – מטילפאראבן – פרופילפאראבן.
-
קבוצת פוליאתילן ופוליפרופילן גליקול (PEG וPPG-). לדוגמא: פנוקסיטנול (כמות מקסימלית מותרת – 1%(.
השימוש בחומרי השימור הללו הינו בעייתי בשל שלוש סיבות עיקריות:
-
הם חזקים מדי: חומרי השימור האלו מחסלים את כל החיידקים, גם את אלו המגִנים עלינו. התוצאה היא פגיעה באוכלוסיית החיידקים הספרופיטים.
-
הם חודרניים מדי: חומרי השימור הכימיים השימושיים ביותר מחלחלים עמוק אל תוך העור, ואין זה נדיר למצוא שרידים שלהם בדם ובשתן!
-
הם עקשניים מדי: לאחר שהם חודרים לתוך הגוף, חומרי השימור מתקשים להתכלות ועלולים להצטבר בגוף ולגרום ל"אפקט הקוקטייל".
ההשלכות עלולות להיות שליליות:
-
על העור: סיכון להתפתחות גירויים ואלרגיות (למשל, דרמטיטיס מגע),
-
על הבריאות: חומרי שימור מסוימים עלולים לתפקד כ"משבשים אנדוקריניים",
-
על הסביבה: ייתכן נזק בעיקר לאורגניזמים ימיים.
שימור של תכשירים קוסמטיים טבעיים
בתעשיית הקוסמטיקה הטבעית, רשימת חומרי השימור המאושרים היא מוגבלת, אך יש חומרי שימור כימיים מסוימים אשר בכל זאת מאושרים, כגון סודיום בנזואט או פוטסיום סורבט. משיקולי תקציב וכדי לפשט את הרכב התכשיר, חברות קוסמטיקה רבות משתמשות בשני חומרי השימור האלו.
כמו כן, חומצות כמו חומצה בנזואית, חומצה סליצילית, חומצה סורבית או חומצה פורמית, אלכוהול בנזיל (שיש לו חיסרון בכך שהוא מייבש את העור), שמנים אתריים בקטריוצידים ופונגיצידים (שאינם נחשבים חומרי שימור, אך מסוגלים לשמר קרמים), תמציות של צמחים (כגון חזזית) ואלכוהול "ביו" (הגורם לעתים לגירויים) משמשים גם הם כאלטרנטיבה לחומרי שימור בתעשיית הקוסמטיקה הטבעית.
כיצד ניתן למטב את השימור של התכשירים הקוסמטיים?
כדי למטב את השימור של התכשירים הקוסמטיים, שני מישורי פעולה הם בלתי נמנעים:
הייצור: טוהר המרכיבים
הצעד הראשון הננקט על ידי חלק מהיצרנים הוא יישום מדיניות של "0 מיקרובים", עוד לפני הייצור של התכשירים.
כאן, מן הראוי להזכיר שבדרך כלל מלאי של תכשירים קוסמטיים משווק רק כאשר הזיהום המיקרוביאלי בכל המלאי נמוך מ-1000 מיקרובים למיליליטר.
יוצאים מן הכלל הם תכשירים לאזור מתאר העין או המיועדים לתינוקות, שבהם הזיהום חייב להיות נמוך מ-100 מיקרובים למיליליטר.
חומרי השימור מונעים את השגשוג של המיקרובים האלו. עם מדיניות של "אפס מיקרובים " ניתן אפוא לצמצם את כמות חומרי השימור שבשימוש.
האריזה של התכשיר
בקבוקוני "איירלס", על בסיס טכנולוגיית "איירלס" (ללא אוויר), מאפשרים לצמצם את המגע של המשתמש ושל הסביבה עם התכשיר. הודות לכך, המוצר נשמר בתנאים היגייניים אידיאליים. נוכח היתרון הזה הגלום בבקבוקונים אלו, חברות הקוסמטיקה נוטות לאחרונה לבחור בהם כאמצעי אחסון של התכשירים הקוסמטיים.
על ידי מניעת כל כניסה של אוויר למשאבות, בקבוקוני ה"איירלס" מגִנים על התכשירים מפני חמצון ומפני זיהום לצורך יעילות רבה יותר ואורך חיים ארוך יותר של התכשירים. בנוסף, המנגנון של המשאבה מונע מגע של האצבעות עם התכשיר ומקטין את הסיכון לזיהום.
שלוש אלטרנטיבות להימנעות מחומרי שימור
חברות קוסמטיקה מסוימות מציעות פתרונות אקלקטיים מאוד המאפשרים הימנעות מחומרי שימור:
השיטה הקיצונית ביותר: קוסמטיקה "ללא מים"
תכשירים קוסמטיים המכילים מים מצריכים בהכרח חומרי שימור. אולם כאשר התכשירים הקוסמטיים מכילים רק שומנים, אין זה יעיל להכניס חומר שימור, אלא יש צורך רק בנוגד חמצון שיגן על השמנים ועל החמאות הצמחיות מפני התקלקלות. המרכיב השימושי ביותר לשם כך הוא ויטמין E. עם זאת, חשוב לבחור היטב את השמנים הצמחיים שבשימוש, בהתחשב בעובדה שהם רגישים למדי לחמצון.
הידעתן?
לשמנים צמחיים יש יכולת חמצונית גבוהה למדי.
שמנים אלו מורכבים בעיקר משני סוגים של חומצות שומן: "רוויות" ו"בלתי רוויות". חומצות השומן ה"בלתי רוויות" הן המקנות לשמנים הצמחיים תכונות של הזנה, ריכוך, הגנה, אנטי-אייג'ינג וכו'.
הפוטנציאל החמצוני של שמן צמחי ושל חמאה תלוי בסוג ובריכוז של חומצות השומן המרכיבות אותו.
ככלל, ככל שחומצת השומן מכילה יותר קשרים כפולים, כך מהירות החמצון שלה גבוהה יותר. חמצון של חומצות שומן מביא להפיכתן למולקולות העלולות להתגלות כרעילות לגוף.
למעשה, ניתן לזהות בקלות תופעת חמצון, מפני שהיא גורמת לשינוי מורגש בתכונות של השמן הצמחי (ריח חמוץ ושינוי בצבע של השמן).
גורמים מסוימים מזרזים את החמצון הזה, אך הם אינם מרכיבים נחוצים ומספיקים כדי ליצור את התופעה של החמצון: חמצן, אור (UV), מגע של מתכות פרו-חמצוניות (יש להיזהר מנוכחותם של ברזל ונחושת בחומר האריזה!), הימצאות של פיגמנטים כגון כלורופיל, הימצאות של אנזימים (למשל ליפאזים), וגם ובעיקר חום, הפועל כקטליזטור (זרז) על תגובות אלו. כלומר, החום מזרז את התגובות הכימיות. גורמים אחרים עשויים להאט את התופעה הזו, במיוחד את האספקה או את העושר הטבעי של ויטמין E בשמן.
שמנים צמחיים בעלי פוטנציאל חמצוני חלש: שמן שקדים מתוקים, שמן קמליה, שמן קיקיון, שמן אגוזים, שמן סאפוטה, שמן שומשום וכו'.
שמנים צמחיים בעלי פוטנציאל חמצוני חזק: שמן קנביס, שמן ורדים, שמן גרעיני פטל, שמן חריע וכו'.
השיטה המקיפה ביותר: הקוסמטיקה החדשנית של חברת “Novexpert”
לאחר שבע שנות מחקר, חברת "מעבדות Novexpert", שהוקמה בשנת 2002, פיתחה פטנט המבוסס על שני שלבי-מפתח:
-
שלב 1: ייצור בשיטת "אפס מיקרובים".
-
שלב 2: הגנה על הצורה המימית הודות לתרכובת מקרישה, 100% טבעית, 100% מתפרקת באופן טבעי, לא חודרנית, ולא גורמת לאלרגיות או לגירויים.
השלב הזה מבוסס על רעיון מבריק מאוד: החיידקים זקוקים למים זמינים כדי להתפתח, אך הקרשת המים הופכת אותם לבלתי זמינים עבור החיידקים. איך באמת לא חשבו על זה מקודם?
השיטה הסטרילית ביותר: הקוסמטיקה החדשנית של חברת “Dermatherm”
חברת הקוסמטיקה "מעבדות CL Tech", שהוקמה בשנת 2007, ואשר מקום מושבה הוא בעיר אלֶס במחוז גאר שבצרפת, פיתחה תכשירים נטולי חומרי שימור לחלוטין, המאושרים כטבעיים.
לאחר שתי שנות מחקר, ובהשקעה של כמה מיליוני אירו, נרקם פתרון: עיקור בטכנולוגיית UHT (תנאי טמפרטורות מקסימליות) המותאם לתכשירים קוסמטיים. שיטה זו הוכחה היטב ונרשמה כפטנט בינלאומי.
כיצד ייתכן שאיש לא חשב על רעיון זה עד עתה? הסיבה לכך נעוצה בעיקר במורכבות של השיטה מבחינה תעשייתית: עיקור של תכשירים קוסמטיים באמצעות שיטת UHT מצריך תשתיות ספציפיות מאוד. מדובר בתהליך מורכב עבור חברות הקוסמטיקה הנוכחיות הנדרשות לשם כך להשתנות מן היסוד.
היתרון של חברת "מעבדות “Dermatherm הוא בכך שהיא הוקמה מלכתחילה על בסיס השיטה הזו.
העיקרון של שיטת UHT
השיטה של UHT מבוססת על מעבר מהיר לטמפרטורה גבוהה, שלאחריו חלה התקררות מידית. התהליך הזה מבטיח סילוק כמעט מלא של כל המיקרואורגניזמים, מבלי לפגוע במרכיבים הפעילים של התכשיר הקוסמטי.
לסיכום
כפי שניתן ללמוד ממאמר זה, שיטות השימור משתנות באופן ניכר על פי חברות הקוסמטיקה השונות. ייעול השיטות אינו עניין של מה בכך, מאחר שזה מצריך זמן, אנרגיה ועלות גבוהה, וכרוך בבעיות רבות. לא נראה שהדיון בנושא זה קרוב לסיומו, וקיימים עדיין סימני שאלה רבים באשר לרעילות או לאי הרעילות של חומרי שימור מסוימים. לנוכח סימני השאלה של לקוחותיכן, ההולכים ומתרבים, חשוב שתתכוננו לטענות-הנגד השונות העשויות לעלות, לצורך שקיפות מלאה מול לקוחותיכן.
